אייב רוזנפלד
2019-1936
מעצב פורץ דרך שהפך צבע, אות וקו לשפה בינלאומית, תוך שהוא מטביע חותם של אומץ, יצירתיות ומחויבות חברתית בעולם העיצוב הישראלי.
- 24.03.2025 |
1936
אייב רוזנפלד נולד בברלין בשנת 1936 בשם ארתור. עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, בשנת 1938, כחודש לפני ליל הבדולח, נמלטה המשפחה לישראל. אייב היה בן זקונים אחרי אח ואחות וכבר בגיל צעיר התבלט ביכולת הרישום שלו.
המשפחה ההורים ושלושת הילדים התיישבו במרכז תל אביב בדירת שני חדרים. הוריו של אייב פתחו חנות גלנטריה בשם"המידה" ברחוב דיזינגוף 116 שיועדה לתפירת בגדי גדולי הישוב.
הוריו, שהיו אנשים אמידים בגרמניה, הותירו הכל מאחוריהם ועד יום מותם לא הצליחו להתאושש מטראומת העזיבה. אייב ניתב את דרכו הכלכלית והנפשית בכוחותיו הוא ללא כל תמיכה מההורים.
את רוב זמנו בנעוריו בילה בחוף הים וכילד זכה לראות אמנים וסופרים רבים בבית הקפה "כסית" המיתולוגית ששכנה מצדו השני של ביתו. כאשר החל לשרבט רישומים של נופים ומה שראה לפניו, חבר של אביו המליץ לו ללמוד גרפיקה, וכשוליה אצל מספר גרפיקאים, התוודע אייב לתחום העיצוב.
ציורי רישום בטיולי ביה"ס בגיל 11 ו-12
אייב בשנת 1948 מופיע בקליפ של הקמת מדינת ישראל כנער צעיר (12) חוגג בכיכר דיזינגוף.
רישומים מהשטח בשירותו הצבאי
1954
שירת בחיל שריון וגם שם לא הניח את העט מידיו והמשיך וצייר.
1973
לחם בסיני במלחמת יום כיפור כטנקיסט במילואים ויצא בנס בשלום.
1960
לאחר שירותו הצבאי אייב התחתן עם ריקי והמשיך לעבוד כמתמחה בגרפיקה במשרד לגרפיקה שם קיבל המלצה ללימודים בארה"ב. הוא התקבל ללימודי עיצוב ופרסום בבית הספר בניו יורק –Pratt Institute, Brooklyn
אייב הצטיין בלימודיו בבית הספר. בשנה הראשונה התפרנס מתיקון מקררים ומזגנים וגם כנהג מונית בניו יורק. בשנה השנייה ללימודיו אייב קיבל חוזה עיצוב לחמש שנים, בחנות הכל-בו הענקית סירס, (שנסגרה לאחרונה) בניו יורק במנהטן. בתחילת עבודתו שם התבקש לשנות את תדמית החברה.
1965
במכנסים קצרים ובחולצה צבעונית הוא הגיע לחברת 'סירס', עדיין סטודנט, ושבר את קוד השמרנות בחברה. החשיבה מחוץ לקופסא שאפיינה את אייב לאורך כל שנות חייו עזרה לו להרים פרויקטים מיוחדים כחלק מעבודתו.
1970
לאחר חמש שנים הוא עזב את סירס, והחל לעבוד בחברות פרסום שונות בניו-יורק. אייב התגורר בלונג איילנד, שם נולדו שתי בנותיו קרין ופני ולאחר 10 שנים התגרש וחזר לישראל
עם חזרתו לארץ, התקבל אייב כארט-דירקטור בפרסום או-קיי, שם עבד עם חברות גדולות כמו קופת חולים כללית, סופר פארם (כולל סמל, תדמית, ועיצוב החנות הראשונה בנווה אמירים בהרצליה), עיצוב לוגו של נקה 7 עיצוב לחב' כרטיסי האשראי, אופנה ועוד.
אייב עיצב כמעט בכל מדיה בגרפיקה דאז. סמלים, עלונים, פוסטרים, פרסומות ואף היה הצלם במקרים רבים. הוא רכש מצלמות מקצועיות ואהב לצלם צילום מסחרי ואומנותי כאחד.
ציורים מתקופת הלימודים
הכרזה של קופת חולים כללית זכתה בפרס הביאנלה לכרזות בוורשה
אייב נישא בשנית לארלט ולמשפחתו נולד בן בשם אייל.
במקביל, בשנת 1971, הצטרף אייב לאגודת המעצבים בארץ והיה חבר בה עד יום מותו. בתחילה נבחר למזכיר האגודה ובסוף 1999 נבחר וועד חדש. אייב רוזנפלד נבחר לתפקיד יו"ר האגודה אותה ניהל עם יואב בן-צור ורן כספי. הוא כיהן בתפקיד כתשע שנים.
בשנת 1975 לאחר מספר שנים במשרד פרסום או קי אייב עקר את מגוריו מתל אביב לרמת השרון. שם הוא פתח סטודיו שבו העסיק מספר גרפיקאים.
1980
בתחילת שנות השמונים, תקופה בה מחשבים עדיין לא היוו כלי מרכזי בעיצוב והכל צוייר ביד, הגרפיקה צולמה יחד עם הפרדות צבעים. את הסדר סידרו עם לטרסטים או סדר צלם על ברומייד או סדר ביציקת עופרת במסדרה על מכונת לנוטייפ (Linotype machine) ועבודות בוצעו ב AirBrus.
בנוסף, מאחר ולא היה מבחר גדול של גופנים, היו מעצבים את האותיות על פי אופי הנושא ומשרטטים אותם עם רפידוגרף ודיו.
האיקוגרדה
כמזכיר האגודה, נסע אייב פעמים רבות לכנסים בינלאומיים של ICOGRADA, ארגון בין-לאומי בגרפיקה. בשנת 1985 נבחר אייב לסגן נשיא ה"איקוגרדה" העולמית, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1992.
בזכות קשריו אייב הביא את הכנס הבינלאומי לישראל ואף הביא לארץ את מיטב הגרפיקאים בעולם.
האגודה קיימה תחרות ארצית להפיק גלויה שמשקפת את ישראל והגרפיקה שלה והגלויות הנבחרות נשלחו לכל החברים באיקוגרדה. כמו כן נערכה תחרות ארצית לחברי האגודה בבחירת פוסטר שיפרסם את הכנס.
על מנת למשוך את המעצבים להגיע לכנס בארץ אייב יזם לשלוח לכל מעצב באיקוגרדה סנדל (אילתי) אחד ונאמר לו שאת הסנדל השני הוא יקבל בתל אביב.
נציגים מהארצות שונות נענו לקריאה, הגיעו מעצבים מיפן, ארצות הברית ואירופה. גם מפולין, שהייתה תחת משטר סובייטי הגיעו שני מעצבים שקיבלו אישור מיוחד להגיע אל הכנס.
התוכנית הייתה עשירה מאוד. סימפוזיון, קונצרט ליד הכותל, סיור ביפו עם כיבוד מנות פלאפל לכל אחד. הייתה גם נסיעה מאורגנת לאילת. קבוצות מעצבים התאחדו על מנת להפיק עיתון מודפס תוך כדי הכנס. וכמו כן הופק ספר אודות האגודה בישראל אשר חולק בכנס.
בשנת 1997 הוא התגרש בשנית, ומתחבר למעצבת גרפית (בת זוגו) רחל כשהוא עוזב את רמת השרון ופותח סטודיו בתל אביב.
2000
בעשור הראשון של שנת אלפיים, בנוסף להיותו יו"ר האגודה ניהל אייב את עיתון האגודה "חפוז" שנשלח לכל חברי האגודה. בעיתון התפרסמו תחרויות שנערכו בין מעצבים בקטגוריות שונות, אייב ניהל משא ומתן חשוב עם חברות גדולות במשק הישראלי שמימנו את התחרויות על מנת להרים את גובה הפרס ובכך להרים גם את ערך עבודת המעצבים. זכויותיו ומעמדו של המעצב בישראל היו חשובים לאייב והוא נלחם עבורם. את תחרות "חתך הזהב" המפורסמת, אשר התמקדה בנושאים שונים של המדיה ניהל אייב עם חבריו לאגודה.
במקביל, אייב היה פעיל חברתי במגוון תחומים. הוא עזר להוביל את קמפיין "העם עם הגולן", קמפיים הקמת חוקה לישראל, קמפיין המשרד לאיכות הסביבה והעלאת המודעות העולמית לישראל עוד לפני תקופת האינטרנט.
בתמונה עם טדי קולק בקמפיין חוקה לישראל
גם כשפרש מלהיות יו"ר האגודה המשיך אייב להיות מעורב ונשאר להיות גזבר האגודה, המשיך לעבוד כעצמאי, בנוסף התחיל לצייר ולצלם בכל הזדמנות כתחביב.
לימים עבר לתל אביב ופתח סטודיו בתל אביב כמו כן שימש כשופט בשירות הבולאי בבחירת בולים חדשים. אייב היה גם בוחן בבחינות הסיום של תלמידים בוגרי מכללות עיצוב שונות מטעם משרד העבודה.
במשך כעשר שנים הוא היה בין חבר השופטים בתחרות עובד ישראל מטעם עיתון "מעריב".
אייב אהב לעסוק בספורט כל חייו ועד מותו שיחק טניס וכדורת ואף השתתף בטורנירים תחרותיים בכדורת בארץ ובחו"ל.
ב-12 השנים האחרונות חי בחולון עם בת זוגתו רחלי.
לצד העיסוק בעיצוב אייב ממשיך לרשום, לצלם ולצייר. אבל ללא כל אמביציה לפרסם או לקיים תערוכה כלשהי. עד יומו האחרון הוא עוסק בעיצוב ומעצב לפי יוזמה אישית שלו.
בפייסבוק הוא מפרסם כל העת כרזות פוליטיות ומחאתיות.
בשנת 2019 חלה אייב במחלה קשה ונפטר בשנה זו כשבת זוגו וילדיו לצידו. בעיזבונו ציורים ורישומים לא מעטים.
יהי זכרו ברוך.
