נשים מעצבות ישראליות מעוררות השראה – יום האישה 2025
- 08.03.2025 | גל זונשיין ונטלי שפיר
בכל שנה, יום האישה הוא הזדמנות מצוינת להאיר את פועלן של נשים מעוררות השראה, פורצות דרך בתחומן, שמוכיחות שעיצוב הוא לא רק מקצוע – אלא כוח שמשפיע, משנה, מרגש ומעצב מציאות. הפעם בחרנו להציג חמש מעצבות ויוצרות ישראליות בולטות, שכל אחת בדרכה חורטת את חותמה על עולם העיצוב והאמנות בישראל. ביקשנו מהן לספר לנו על עצמן, על ההשראה שהן שואבות ועל פרויקט משמעותי שמרגש אותן במיוחד.
לילך יזדי
מעצבת גרפית ומעצבת חברתית
“מעצבת גרפית ומעצבת חברתית. בעלת סטודיו אימוטיב. מנהלת את קהילת ‘עיצוב חברתי’ בפייס ומרצה לעיצוב גרפי. ואין לי שום בעיה עם ההגדרה ‘מעצבת גרפית’.”
מה נותן לך השראה ביצירה שלך?
“החיבור למטרה של הפרויקט או לערך שהוא מביא איתו. כשחיבור כזה נוצר, זה המנוע, וזאת ההשראה אדירה.”
פרויקט שאת גאה בו במיוחד?
“וואו וואי. קשה. קהילת ‘עיצוב חברתי’ זה חתיכת פרויקט שהקמתי מתוך גחמה של רגע, בלי יותר מדי תכנון קדימה אלא מתוך רצון פנימי חזק. היא מונה כיום כ 5900 חברים וחברות והוא בהחלט מעורר בי גאווה ומרגש אותי. זו לאו דווקא יצירה עיצובית שלי אלא יצירת תנועה אצל מעצבים ומעצבות, שמייצרת השפעה גם בעשייה שלהםן וגם אצל מי שנחשף אליה.
במקביל אני מאד גאה בסטודיו שלי, גדלנו השנה ואנחנו שתי מעצבות, מעצב ומתכנת. אנחנו בתקופה של פרויקטים בעלי משמעות ולשם אני גם מכוונת, לפרויקטים או ללקוחות שבאים לעשות טוב בעולם. לדוגמא בחודש שעבר עבדנו על מיתוג שכלל לוגו, שפה גרפית ואתר לסטארטאפ רפואי שנקרא: GenoCure.Ai שמשלב למידה גנטית מהירה עם AI רב עוצמה כדי להנחות טיפולי סרטן חכמים ומותאמים אישית המשפרים חיים. מהפכה של ממש שבאה להציל חיים ולחסוך המון סבל למטופלים כתוצאה מטיפולים לא נכונים הידועים בתחום הזה. מעבר לגנטיקה ולטכנולוגיה המתקדמת שהיה על המיתוג לשדר, היה עליו בעיקר להביא תקווה.”
📷 לינקים לרשתות החברתיות של לילך:
נדיה גורנשטיין
מעצבת-אמנית
מעצבת-אמנית שהתחילה כמעצבת גרפית עצמאית ומנהלת אמנותית בעולם האופנה והלייף סטייל. נדיה עבדה עם מיטב מעצבי האופנה הישראלים כמו רונן חן וסיגל דקל ועם הזמן, גילתה שהיא רוצה יותר – לגעת בחומרים, לפרוץ גבולות ולהרחיב את עולם היצירה.
נדיה התחילה לעצב מסעדות ויזמה את מרחב ״חדר משלי״ – חלל תעשייתי אלטרנטיבי שהפך לסלון תרבות, אמנות ויצירה.
מה נותן לך השראה ביצירה שלך?
קודם כל – סקרנות! אני יוצאת למסעות אמנותיים בהם אני חוקרת חומרים, טכניקות ותרבויות, תוך שילוב של הנרטיב האישי שלי עם סיפורים אוניברסליים. האסתטיקה היפנית מרתקת אותי במיוחד – היא כמו מגנט עבורי. אני לא רוצה להגדיר את עצמי במסגרת צרה כי אני ״גם וגם וגם״. היום, אחרי שנים של עיצוב ויצירה, אני מרשה לעצמי להיות אותנטית בכל מה שאני עושה – עם הומור, חמימות ואקלקטיות יצירתית. הוואבי סאבי תמיד משך אותי, עוד לפני שידעתי שיש מושג כזה 😉 נמשכתי לחומריות מתכלה, לחפצים שפגעי הזמן ניכרים בהם. יש בהם סיפור, רגש, יופי.
היום מתמקדת נדיה באמנות רב-תחומית ומלמדת קולאז' טקסטיל בסטודיו. מבחינתה כל יום הוא הרפתקה חדשה. מוזמנים להכנס לאתר הסטודיו , להתרשם ולהרשם לאחת מהסדנאות מעוררות ההשראה שלה.
איפה ניתן למצוא את נדיה:
דפנה זילברשטיין
מעצבת, נשואה, אמא ובעלת סטודיו לעיצוב (הסדר משתנה בהתאם לנסיבות).
החיבור שלי לעיצוב החל עוד בילדות, וכבר בגיל חמש היה ברור שזה לא רק תחביב – זו הדרך שלי לראות, להבין וליצור. בגיל 24 סיימתי תואר ראשון בעיצוב ב-HIT ומשם הדרך לעולם המקצועי הייתה טבעית.
את דרכי התחלתי בסטודיו לעיצוב פוסטרים לסרטים, פרסום תערוכות ומוזיאונים, ולאחר שנתיים יצאתי לדרך עצמאית. זה אומר שאני יכולה כבר לכתוב "Since 2007"…
אחד הלקוחות המשמעותיים בתחילת דרכי היה שיתוף פעולה ממושך עם מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. במשך 12 שנים עבדנו יחד, צמחנו ונפתחה דרכי אל תוך עולם התרבות. כיום, עיקר עבודתי מתמקדת בעיצוב להצגות, תערוכות, קתדרות, ספרים ופרויקטים נוספים בעולם התרבות והאמנות.
בין לקוחותי: הבימה התיאטרון הלאומי, הקתדרה במוז"א, בית ליסין, עם עובד, עמותת אסיטז' – המרכז הישראלי לתיאטרון לילדים ולנוער ועוד.
מה נותן לך השראה ביצירה שלך?
את ההשראה ליצירה שלי אני מקבלת בראש ובראשונה מהלקוח. לפעמים הלקוח הוא הצגה, לפעמים תערוכה או ספר ולפעמים היוצר עצמו. העבודה מול מקורות השראה אלה משתנה, הפכפכה, מרתקת, מופלאה ומאוד מאוד מעניינת. כעצמאית, יש לי את הזכות לעבוד עם אוצרים, במאים, שחקנים, צלמים, מעצבי תפאורה, אני פרסום ושיווק ועוד – כל אחד מהם מוסיף את הצבע שלו ואני שם כדי לקלוט, להקשיב וליצור יחד משהו גדול יותר.
כשביקשו ממני לבחור פרויקט שאני גאה בו במיוחד, הבנתי שזה כמעט בלתי אפשרי – איך אפשר לבחור בין "ילדים" שיצרתי לאורך השנים?
אחד הפרויקטים האהובים עליי הוא פרסום יצירה של להקת מחול ירושלמית – קולבן דאנס.
"אורפיאוס" – יצירה המבוססת על המיתולוגיה היוונית, מיתוס סיפור אהבתם הבלתי מושגת של אורפאוס ואורידיקה שבה הוא יוצא למסע בתוך השאול בחיפוש אחריה. הלהקה הופיעה במוזיאון תל אביב לאמנות, בין החללים השונים הבנויים מצורות גיאומטריות משתנות שהיוו השראה לעיצוב.
פרויקט נוסף – מיתוג הפסטיבל הלאומי לתיאטרון לילדים ולנוער.
עיצוב לוגו ודמות דינאמית המופיעה בכל פרטי השיווק בדרכים שונות, פרינט ודיגיטל.
כחלק מהפרויקט נתבקשתי לעצב את חלל הפואייה של תיאטרון הבימה (מארח הפסטיבל). רצינו להציב בחלל דמויות שילד/ה יוכלו להכניס את הראש ולהצטלם. בשלב זה נאלצתי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולאייר דמויות בהשראת הדמות מהלוגו. זה לא היה פשוט 😊
פרויקט אחרון – עיצוב ומיתוג לתיאטרון הבימה
בשלהי מגפת הקורונה (2021), פנה אליי תיאטרון הבימה כדי ללוות את פתיחתו המחודשת ולגבש עבורו זהות ויזואלית רעננה.
במהלך העבודה המשותפת עם מחלקת הפרסום החלטנו "להלביש" את התיאטרון במיתוג צעיר, צבעוני, חי ונושם – כזה שילווה את כל הפלטפורמות הנדרשות: פרינט, דיגיטל, אתר ורשתות חברתיות. השפה הגרפית החדשה מבוססת על צילומים קיימים, תוך יצירת זהות זכירה, גמישה ודינמית, שתוכל להתאים למגוון רחב של צרכים.
מצורפת גם דוגמה למיתוג הרפרטואר של 2025.
איפה ניתן למצוא את דפנה:
דניאל ויינברג
מעצבת-אמנית
בוגרת בית הספר הגבוה לעיצוב שנקר בתואר תקשורת חזותית התמחות באיור ובעלת תואר שני בתקשורת חזותית בצלאל. בעלת מותג האופנה SORRY. מעצבת אירועי תרבות ומיתוג. אוצרת ומעצבת תערוכות.
מציגה בתערוכות בארץ ובעולם בתפר שבין עיצוב לאמנות.
מגדירה את עצמי כמעצבת מולטידיספלינרית. תמיד חיפשתי להרחיב את שדות העיצוב ולא להסתפק בקיים. להשתמש בכוח העיצוב על מנת לעשות שינוי, עיצוב מתבטא בכל פן בחיים והרצון לדעת יותר, גרם לי להכנס לפרויקטים באזורים חדשים מאתגרים, מפתחים ומפתיעים של יצירה. מבימוי, עיצוב אופנה וידאו וסאונד. עיצוב חלל, ועד לתפר שבין אמנות לעיצוב
ההשראה שלי מגיעה בעיקר ממוסיקה ומחקר מעמיק בשדה או בתמה בה אני פועלת. אני מאוד אוהבת לעסוק בפירוקים וחיבורים של חומרים מכל סוג. ממש מעבדת מחקר ליצירת דימוי בעל משמעות חדשה, טיפוגרפיה, צורות גיאומטריות והרבה עבודה ידנית בצבע וחומרים תוך ניסוי ותהייה.
פרוייקט שאני גאה בו במיוחד –
פרפורמנס לייב למחקר ״קריסטלים בחיות״ שנעשה לערב הבורד השנתי של מכון וייצמן.
עבדתי בשיתוף עם דביר גור מדען במכון אשר חוקר את הפיגמנט המנצנץ שיוצר את השבירה האופטית של צבעי הקשת בדגים בעיקר. במשך שנה חקרתי ויצרתי את הפרשנות הויזואלית שלי למחקר של דביר. בערב הבורד ביצעתי פרפורמנס של מעבדת צבע ואור עם מטול שקפים, צלחות פטרי וערבוב חומרים וחלקיקים בזמן הרצאתו על הבמה.
השילוב בין מחקר מעמיק בתוכן מעניין ומרתק – לבין יצירה ופיתוח טכניקות בצבעים ובחומרים, יצרו פרוייקט מרגש ומיוחד ויזואלית שריגש אותי מאוד.
איפה ניתן למצוא את דניאל:
רעות בורץ
מאיירת חברתית ופוליטית
רעות בורץ, יוצרת קומיקס, מאיירת חברתית ופוליטית ואמא לחמישה בנים. עובדת עם עיתונים והוצאות לאור בארץ ויוצרת לרשתות החברתיות. רעות מגדירה את עצמה כמאיירת חברתית. היא משתדלת באיורים להעלות לסדר היום נושאים חברתיים שחשוב לה לעסוק בהם – כמו נושאים שקשורים לנשים, לאימהות, לפוליטיקה ובשנה האחרונה גם לחטופים ולמלחמה- אבל מתוך הסתכלות חומלת, רגשית המשתדלת למצוא את המכנה המשותף אבל גם להעביר ביקורת נוקבת כשצריך. "בימים שהלב שלנו מוצף ואנחנו בבליל של רגשות, אני מנסה להוציא את מה שאני מרגישה באמצעות הכלי היחיד שאני מכירה -איור – ובאמצעות האיורים לעזור לאנשים לבטא את מה שהם מרגישים ולעשות קצת סדר בבלאגן שבלב" היא אומרת.
לשאלה מה מניע אותה ענתה רעות שאלו דברים שמפעילים אצלה רגש כלשהו. "זו יכולה להיות ידיעה חדשותית שקראתי, חברה שהתקשרה לבכות, הילדים ששלי שחזרו מהגן עם משהו שהם שמעו, או אבא שלי שהתקשר לריב איתי על פוליטיקה. את הרגש שעולה בי אני מתרגמת לדימוי ויזואלי שיעביר בצורה הכי טובה את מה שאני מרגישה. אני משתדלת לחשוב על דימויים ויזואליים מקוריים, מעולמות שלאו דווקא קשורים לנושא הליבה שאני מדברת עליו, וכאלה שמרגשים אותי. אני לא מנסה ליצור איור יפה אלא איור עם אמירה שתשאר עם הצופים שלי לפחות כמה דקות."
רעות אוהבת את כל הפרוייקטים שלה כאילו הם היו הילדים שלי וגם מאוד ביקורתית כלפי עצמה (כמו רוב המעצבים)
בשנה האחרונה היתה מעורבת בכמה וכמה פרויקטים מרגשים על המלחמה, על השביעי באוקטובר ועל החטופים. אחד הפרויקטים שהיא הכי גאה בהם הוא אנתולוגיית קומיקס בשם ״בלב השביעי באוקטובר״ שמביאה סיפורי גבורה בשביעי לאוקטובר, בה השתתפה יחד עם מאיירים ויוצרי קומיקס נוספים ויצאה לאור בצרפת בהוצאת דלאקור (ובקרוב גם בארץ). באנתולוגיה היא זכתה לספר את הסיפור של איה מידן, תושבת בארי, שבבוקר השביעי לאוקטובר יצאה לרכיבת אופניים ונאלצה להסתתר יחד עם עובד חדר האוכל מבארי – הישאם אלקרינאוי- במשך 7 שעות בשיחים בין בארי לעלומים בשקט גמור בעוד מסביבם מתחוללת מלחמה והם מחוברים לעולם החיצון רק באמצעות הפלאפון של איה שהופך להיות חמ״ל ומחזיקים אחד את השנייה. "לסיפור של איה והישאם ניגשתי ממש בחרדת קודש. חיפשתי בסיפור את המקומות שאני יכולה להתחבר בהם אל הרגש ולהוציא אותו אל הדף. אני מאוד גאה בתוצאה ומתרגשת מהזכות להביא את הסיפור של איה והישאם לקהל הבינלאומי."
📷 לינקים לעבודות של רעות:
הנשים שבחרנו להציג הן חלק מקהילה רחבה ומעוררת השראה של יוצרות, אמניות ומעצבות ישראליות שמשנות את המציאות דרך היצירה שלהן. כל אחת בדרכה מביאה לעולם קול ייחודי, מלא תשוקה, עוצמה ורגש, ומוכיחה שעיצוב הוא לא רק מקצוע – אלא שליחות.
ביום האישה הזה, אנחנו חוגגות אתכן – על היצירה, החזון, האומץ וההשפעה שלכן. אתן יוצרות עולם טוב יותר, משמעותי יותר, נוגע יותר.
תמשיכו להאיר, להוביל, וליצור ללא גבולות!
