מאת ירונימוס
בול בעין
עיצוב הבולים של אשר קלדרון
09.09.25
לכבוד כנס על עיצוב הבולים "זה בול שנת ה90" שתערוך אגודת המעצבים ב17.9, החלטנו לכתוב את הכתבה הבאה על הבולים שעיצב אשר קלדרון.
בסוף שנות השמונים הנפיק השירות הבולאי את סדרת בולי "משה" בעיצובו של קלדרון.
אי אפשר לפספס את העין הגדולה המרחפת מעל להר חרוטי ואת שילובי הצבעים החזקים.
כדי להבין איך הגענו לסגנון הזה, נסתכל אחורה ונבחן חמש סדרות בולים שעיצב בתקופה שבין 1960 ל1988. אמנם הבחירה איננה ממצה את מירב סגנונו הרבגוני, אבל היא תאפשר לנו להבין איך בנה קלדרון את השפה הוויזואלית שלו.
קדושים מזכוכית
בתחילת שנות השישים הציג אשר קלדרון את גיבורי התנ"ך על בולי דואר ישראל. בשנת 1960 הופיעה סדרת “מועדים לשמחה” ובה מלכי ישראל – שאול, דוד ושלמה. שנה אחר כך הצטרפו שמשון, בר כוכבא ויהודה המכבי. הדמויות צוירו בפרופיל, מלוות בסמלים מקראיים: שמשון אוחז בזנב שועל ולפיד, בר כוכבא מותח חץ בקשת, ויהודה אוחז בפך שמן ובמגן עם מנורה.
הסגנון של הבולים שאב השראה מחלונות הוויטראז'. כמו בכנסיות ימי־ביניימיות באירופה, וגם בבתי כנסת מאוחרים יותר, הדימויים על הבולים נוצר מצורות צבעוניות “חתוכות”. כל חתיכה הוקפה בקו שחור עבה המזכיר את רצועות העופרת שחיברו בין חתיכות הזכוכית. התוצאה הייתה דרמטית – גיבורי התנ"ך נראו כמעט כמו קדושים הניבטים אלינו מחלון כנסייה.
קלדרון המשיך לעצב פוסטרים ושטיחים בסגנון הויטראז'י, ובשנת 2013 עיצב חלונות ויטראז' עבור בית הכנסת "אהל משה" בתל אביב־יפו.
ה"שובל" (הנייר התחתון מתחת לבול) מעניין לא פחות. הופיע בו אריה מתולתל רעמה, המזכיר סמלים הרלדיים מבתי אצולה אירופיים. הכיתוב “גיבורי ישראל” שמתחתיו נכתב באות קליגרפית זוויתית שעיצב נח אופיר.
הנה השערה פרועה: האם יכול להיות שהבחירה באות של נח אופיר משקפת גם את ההשראה מן התנ"ך ומימי הביניים? האותיות העבריות מאופיינות במבנה זוויתי מאוד. הן מזכירות את האותיות של המגילות הגנוזות. אותה זוויתיות מזכירה במעט את האותיות הגותיות הלועזיות של כתבי היד מימי הביניים.
את סדרת “מלכי ישראל” ליוותה גם מעטפת היום הראשון, שעיצב קלדרון באיור של חומה מבוצרת: צריחים משוננים, שער מרכזי, מנורה ודגלונים מעוטרי כתרים. כל אלה מדגישים את העיסוק בנושא התנ"כי-מלכותי.
את הבחירה לעסוק בנושאים תנ"כיים, לצייר גיבורים בפרופיל ובסגנון "עתיק", נשוב ונראה עוד בהמשך בסדרת בולי "משה" משנת 1988.
מועדים לשמחה התשכ"ב (1961) – גיבורי ישראל. עיצוב גרפי אשר קלדרון. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל.
מעטפת היום הראשון של סדרת הבולים מועדים לשמחה התשכ"א (1960) – מלכי ישראל. עיצוב גרפי אשר קלדרון. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל.
פסוקים מחרסינה
בשנת 1971 עיצב קלדרון חמישה בולים בסדרת "מועדים לשמחה התשל"ב – סוכות". הבולים מאופיינים בעושר צורני, קליגרפי, וגם צבעוני.
על הרקע הצהוב נפרשו מגוון צורות שמזכירות אריחים (כמו אריחי גלוסקא), קישוטים, מוטיבים צמחיים (דקלים, עלים ופרחים), וחיות (אריה וציפור). כל פרט קטן נדמה כאילו נלקח מתוך ציור על קיר בית כנסת או כתב יד מימי הביניים, והוקטן לגודל של בול.
כל בול ניחן בשילובי צבעים שונים ובציטוטים מן התנ"ך הכתובים בזהב, בסגנונות קליגרפיים עבריים שונים. חלק מהם בעלי סגנון ימי-ביניימי עברי אשכנזי או ספרדי. חלקם כתובים בסגנונות יותר מודרניים, כמו למשל בבול עם הכיתוב המוארך "(ונתתי) גשמיכם בעתם". בחלק מן האותיות מופיעים אף אלמנטים קישוטיים כמו ספיראלה וגם Fleur de lis.
בכל אחד מהבולים שולבו גם פסוקים מן התנ״ך, כתובים בזהב ובסגנון קליגרפי מגוון: פעם אותיות בסגנון ימי־ביניימי אשכנזי או ספרדי, ופעם כתיבה מודרנית יותר (“ונתתי גשמיכם בעתם”). אפילו האלמנטים הקטנים, ספירלות או Fleur de lis, מקשטים את האותיות ומוסיפים משחקיות.
גם עיצוב השובל התחתון מהדהד את הקשר לכתבי יד עתיקים: הפסוק מופיע שוב, הפעם באותיות גותיות לועזיות.
מועדים לשמחה התשל"ב (1971) – סוכות. עיצוב גרפי אשר קלדרון. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל.
פסוקים ופסיכדליה
הסגנונות של אשר קלדרון דומים לפעמים לסגנונות של שני מעצבים נוספים בוגרי בצלאל – אליעזר ויסהוף ודרור בן־דב שסיימו את לימודיהם ב1958, 7 שנים אחריו. שלושתם נהגו לאייר דמויות ודימויים מצורות פשוטות, גיאומטריות, בצבעים חזקים ובקווי מתאר שחורים.
הדמיון בין המעצבים נבע אולי מהשפעות תקופתיות משותפות, אבל גם מהמגבלות של המדיום עצמו. בול דואר הוא זעיר, ואיכות ההדפסה באותם ימים לא תמיד אפשרה פרטים עדינים. לכן האיור הצורני, הפשוט והברור, הפך לכלי מרכזי – כזה שמצליח לבלוט גם במשטח של כמה סנטימטרים.
למרות הדמיון בעבודותיהם, משהו בבחירות הצבע של קלדרון היה נועז יותר. כפי שנראה בהמשך, שילובי הצבעים האלה מצליחים ליצור סגנון עיצוב בולט,
ייחודי וזכיר.
חגי ישראל – ט"ו בשבט
בשנת 1975 עיצב קלדרון שלושה בולים לסדרת “חגי ישראל – ט"ו בשבט”. אם ב"גיבורי ישראל" פגשנו דמויות דרמטיות עם הבעות פנים ברורות, כאן הוא בחר ללכת לכיוון אחר לגמרי. הילדים שמופיעים בבולים כמעט חסרי פנים. הם הפכו לצורות בסיסיות: עיגולים, קווים ומשולשים, בסגנון שמזכיר פיקטוגרמות ואייקונים
אבל דווקא בתוך הפשטות הזו קלדרון הותיר את טביעת האצבע האישית שלו: ראשית, הסגנון מזכיר ציורי ילדים – אבל עם עין של מעצב שמתרגם אותם לשפה גיאומטרית וסמלית.
וכמו ילד שמצייר ללא חוקים, הבחירות הצבעוניות שלו בלתי צפויות: העץ הצהוב צומח מן האדמה התכולה ומצמיח עלים ורודים, והשמש ופרחי השדה מורכבים מעיגולים ורודים וזהובים, על רקע שמיים ירוקים. אפילו הציפור המזמרת מצוידת בנוצות תכולות.
חגי ישראל (1975) – ט"ו בשבט. עיצוב גרפי אשר קלדרון. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל.
יובל האוניברסיטה העברית
ב־1975 עיצב קלדרון את בול “יובל האוניברסיטה העברית”. מי שמביט בו יכול יתרשם מהדמיון לסרט האנימציה הפסיכדלי “Yellow Submarine” של הביטלס מ־1968. הסגנון האיורי והצבעוני של הסרט השפיע רבות על מעצבים ברחבי העולם.
האמנות הפסיכדלית התפתחה בשנות השישים. היא התאפיינה בצבעים עזים, דימויים סוריאליסטיים וצורות קליידוסקופיות מתפתלות וחוזרות. הסגנון משקף את שינוי התודעה והתפיסה החושית שחווים אנשים שעשו שימוש בסמים כמו LSD, פסילוסיבין ומסקלין.
קשה לדעת אם קלדרון הושפע באופן ישיר מן הפוסטר הפסיכדלי של שנות השישים, אבל קשה להתעלם מן הדמיון. הוא מאייר את הר הצופים ואת מבני האוניברסיטה, סמלי הידע היהודי והמדעי בצורה יוצאת דופן, בעזרת צורות צבעוניות עם קו מתאר שחור דק, מה שמזכיר גם את הסגנון הויטראז'י שלו.
ההרים נפרשים כפסים גליים בגוונים כחולים, הצמחייה הירוקה נמשכת בקווים זורמים שמרגישים כמו שרבוט ביד חופשית, ועל הרקע הזה בולטים מבני האוניברסיטה. הם צבועים בלבן ובוורוד־סגול, כנראה בהשראת שקיעת השמש.
זו אותה שמש צהובה-ורודה ומעוגלת שהכרנו בבולי "ט"ו בשבט", רק שכעת יוצאות ממנה פסי קרניים זהובים.
יובל האוניברסיטה העברית (1975). עיצוב גרפי אשר קלדרון. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל.
שינוי בסגנון הטיפוגרפי
בכל הבולים שבכתבה הזו, הכיתוב "ישראל" וסְפָרוֹת מחיר הבול נשארו בסגנון סנס סריפי – מודרני וגיאומטרי. מעבר לכך, אפשר לראות מעבר הדרגתי באופי הטיפוגרפיה העברית של קלדרון: משימוש בקליגרפיה (ציור אותיות בהשפעה מסורתית) בשנות השישים והשבעים, לשימוש בגופנים מודרניים שעוצבו על ידי מעצבים אחרים החל משנות השבעים והלאה.
בשנות השישים והשבעים הוא עדיין הרבה “לצייר” אותיות בסגנון קליגרפי, כמו בסדרת “סוכות” (1971), שבה אפשר לראות אותיות מעוטרות על פני הבול עצמו וגם בגרסה זעירה יותר על השובל. אבל בהמשך הקליגרפיה פינתה את מקומה לגופנים שעוצבו בידי מעצבים אחרים – למשל “הדסה” של הנרי פרידלנדר או “נרקיס טקסט” של צבי נרקיס, שהופיע בבולי “ט"ו בשבט”.
בשנת 1988 עיצב אשר קלדרון שלושה בולים דרמטיים המתארים את רגעי השיא בסיפור המקראי: הסנה הבוער בהר סיני, העימות של משה מול פרעה, ומתן לוחות הברית.
האירוע הפותח והאירוע הסוגר יוצרים מסגרת של התחלה וסוף, וקלדרון בחר מוטיב אחד שמחבר את כולם: עין גדולה, הַצּוֹפָה בַּצּוֹפֶה מלמעלה ומסמלת את האל. "העין היא מוטיב שחוזר על עצמו בכל העבודות של קלדרון כמעט לאורך כל השנים בהן הוא עובד", מספרת רותם קפלן, מנהלת אוסף הארכיון במרכז שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. "זה חלק מהחיבור הסימבולי שלו לסמלים יהודיים וגלובלים. לדעתי – בהרבה מקרים הוא מנסה להנכיח את סיפורי העם יהודיים כסיפורים מיתולוגיים. באופן סגנוני הוא מקרב בין מזרח למערב – בין מודרניזם לאוריינטליזם."
העין של בול הר סיני עטופה בשלהבות ורודות-סגולות הלוחכות סנה דמוי אלמוגים. הלהבות מזכירות בצורתן את סמל ה"חמסה", רק שלחמסה הזו יש שבעה אצבעות.
משה ופרעה מאוירים בפרשנות על סגנון מצרי עתיק, בשילוב בין פרופיל וחזית. משה מתואר לבוש בבגדים לבנים. עין גדולה וסמלית מעטרת את פרצופיהם. למעלה, בין עמודי הלוטוס הסגולים, צוירה עינו של אלוהים.
הבול השלישי חריג. הפעם מתואר משה האוחז בלוחות הברית בחזית ולא בפרופיל, אך זהו איור עוצמתי במיוחד. השמיים נצבעים ורוד-סגול דרמטי, הר סיני הופך להר־מגדל כתום-חום, ומעליו שולטת עין האל (שיכולה להזכיר את מגדל סאורון מ"שר הטבעות"), עטופה בסערה אפורה־לבנה.
קרן קיימת לישראל – משה (1988). עיצוב גרפי אשר קלדרון. מאוסף נלי ויחזקאל וולרשטיינר ז"ל.
אחרית
הבולים של אשר קלדרון הם כמו חלון קטן לויטראז' ענק – דגימה צבעונית מכל הסגנונות שפיתח לאורך השנים וששולבו לבסוף בבולי “משה”: מהסדרות הראשונות הוא לקח את הדמויות בפרופיל (“גיבורי ישראל”), מהעבודות הויטראז’יות – את הקווים השחורים והעבים, מהבול של האוניברסיטה העברית – את הפסים הצבועים והשטחים המופרדים, ומסדרת “סוכות” – את הקישוטים המזכירים אריחים.
מעל הכול, נשארה חתימתו האישית: שילובי צבע נועזים ובולטים. כל אלה מתלכדים לשפה אחת, אחידה, עוצמתית ומלאת חיים.
תודות והערות
תודה רבה לולדימיר טבלב מאתר "Boolim", לעדה אוזל מלול ממנהלת השירות הבולאי, ולאילי ארקינד מחטיבת משרדים כלכליים, משרד האוצר, אגף החשב הכללי. תודה רבה לאלעד יאנה ממגזין "אותאותאות" ולרותם קפלן ממרכז שנקר לחקר העיצוב.
הערה: הגופן שבו עשה שימוש אשר קלדרון בבולי משה נקרא "מירי": גרסה שמנה של ׳מרים׳, עם שינויים קלים, שעיצב שמואל סלע (אות סלע) עבור אותיות המעתק ׳טרנספרטק׳, בשנות ה-80.
